פרנקל ואח' נ' חברת קווי חופשה בע"מ

פסק דין

בתאריך 14.06.09 הזמינו התובעים מהנתבעת חבילת נופש לברצלונה. חבילת הנופש כללה טיסה הלוך ושוב, בית מלון על בסיס לינה, ארוחת בוקר וכן הסעה משדה התעופה למלון ביום הנחיתה בברצלונה ובחזרה מהמלון ביום ההמראה לארץ (להלן:"העסקה").

לטענת התובעים, ביום הטיסה חזרה לארץ, המתינו להסעה בלובי המלון כפי שנתבקשו טלפונית יום קודם לכן. לדבריהם, ההסעה לא הגיעה, ובשל כך איחרו התובעים לטיסתם לארץ. לדברי התובעים, לאחר שהמתינו להסעה זמן רב, יצרו קשר עם נציג החברה אשר מסר להם כי הוא מצוי עם יתר הנוסעים בשדה התעופה כבר זמן רב, ולמרות בקשתם של התובעים כי יארגן להם הסעה נוספת, הודיע להם כי עליהם להגיע לשדה התעופה בכוחות עצמם. בעקבות זאת, פנו התובעים לפקיד הקבלה במלון על מנת שיסייע להם להגיע לשדה התעופה ובעקבות הנחייתו נסעו באמצעות מונית, מטרו ורכבת לשדה התעופה. כאשר הגיעו לשדה התעופה 25 דקות לפני מועד הטיסה, נתבשרו שמאחר ואיחרו, אין באפשרותם לעלות לטיסה שהוזמנה על ידם. התובעים ניסו לאתר טיסה חלופית לאותו היום, אך נודע להם שהטיסה הקרובה לישראל ממריאה 4 ימים לאחר מכן. מאחר שהתובע הינו קצין בקבע, ביחידה מובחרת בצה"ל, אשר קיבל חופשה קצובה בזמן עבור הנופש ואשר התחייב לשוב ליחידתו במועד שובו ארצה, היה עליהם לשוב ארצה בהקדם. לפיכך עשו התובעים מאמצים רבים למצוא טיסה חלופית ומצאו כזאת למחרת היום, אך מעיר אחרת ובאמצעות חברת תעופה אחרת. אותה עיר מצויה שש שעות נסיעה באוטובוס מברצלונה, כאשר לאחר הגעתם לעיר זו, נאלצו להסתובב שמונה שעות עם מיטלטליהם עד לשעת הטיסה. תביעתם היא לקבלת החזר כל ההוצאות שנדרשו לשלם על מנת להגיע לארץ בטיסה האחרת, אשר תמכו בקבלות מפורטות בגין ההוצאות האמורות, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.

לטענת הנתבעת, ספק ההסעות הגיע לבית המלון בו שהו התובעים ואף אסף חמישה נוסעים אחרים מאותו מלון, אך התובעים לא הגיעו להסעה. על כן אין הנתבעת אשמה באיחורם של התובעים לטיסתם. בנוסף טענה, כי אף אם בית המשפט ימצא כי הנתבעת אחראית לכך שהתובעים איחרו את טיסתם, הרי שההוצאות אותם הוציאו התובעים הן גבוהות מדי, והם לא פעלו די על מנת לצמצם ולהקטין את הנזק. כך, למשל, לטענתה, משראו כי ההסעה מתאחרת, היה עליהם להזמין מונית שתסיעם לשדה התעופה, וכך היו מגיעים לטיסה בזמן.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים להם, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

ראשית, למסכת העובדתית של האירוע, אני מקבלת את גרסת התובעים. זאת הן משום שעדותם היתה אמינה ומהימנה בעיניי, והן משום שהנתבעת כלל לא זימנה כל עד מטעמה שיכול היה להעיד מידיעה אישית על האירועים ולסתור את גרסת התובעים, הגם שיכולה היתה להזמין עדים אלה. אף אם היה קושי בזימון נציג הנתבעת בחו"ל, ניתן היה לזמן את אחד מהנוסעים שלטענתה הגיעו עם ההסעה לשדה התעופה בזמן. היא אף לא הגישה רשימת נוסעים כאמור, על אף שציינה בכתב ההגנה כי תמציא רשימה זו בעת הדיון. לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעים כי המתינו להסעה, אשר לא הגיעה ובשל כך הפרה הנתבעת את המוטל עליה.

אף את טענת הנתבעת כי התובעים לא הקטינו את הנזק והיה עליהם לקחת מונית לשדה התעופה אינני מקובלת. גרסת התובעים, כי התייעצו עם פקיד הקבלה, קיבלו את הנחיותיו כיצד להגיע לשדה התעופה ופעלו על פיהן, סבירה והגיונית בעיניי. מהאמור בכתב התביעה ומעדותם בפניי, התרשמתי כי כל פעולותיהם לאורך כל הדרך נועדו לחסוך בהוצאות ולא להוציא הוצאות מיותרות.

לעניין טענות בנוגע לאשם תורם במקרים מסוג זה, יפים דברי כב' השופט אוקון בברע (י-ם) 940/05 אביאל אליפור נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 2005), אשר בו ביטל את החלטת בית משפט קמא כי יש לייחס אשם תורם לתובעים לאיחורם לטיסה, וקבע לעניין טענות מסוג זה כך:

"עוד עניין אחד: ריבוי התביעות בענייני צרכנות אינן בגדר מתכון מומלץ מבחינת ספקי השירות. אין מקום לנהל מאבק עם הצרכנים ואין מקום לבוא עמם בחשבון או ללמד אותם לקח. אכן, לא פעם נשמעות טרוניות ומענות בעניינים שבשוליים (ואין מדובר במקרה זה דווקא). ואולם, זה אינו המבחן. כאשר מתברר כי התרחש מחדל אצל הספק – וזה היה ממצאו של בית המשפט קמא – מן הראוי הוא שהספק ישלם לצרכן את חסרון הכיס הממשי שנגרם לו. דרך זו מהווה ערובה בטוחה לבניית מוניטין ראויים, להפחתת מפלס המתח בין בני החברה, ובסופו של יום גם להתמתנות הטרוניות והמענות של הלקוחות, שמקורן לא פעם בתחושה שלא ניתן מענה רציני לטענות אודות שירות לקוי. גם אין מקום לערוך משוואה בין חובות הספק לבין חובותיו של הצרכן. הכל צריכים לנהוג אלה כלפי אלה בתום לב ובדרך מקובלת. ואולם, הספק הוא זה הצריך לספק את השירות ללקוחותיו, ושירות אין משמעו ניסיון פרסומי ומאמץ שיווקי להגדיל את מספר הלקוחות מראש, ובחינת אופיים של הלקוחות, מיומנותם ועמידתם בדרישות הספק לאחר מכן. את שהספק הבטיח – עליו לקיים.".12937.1"

546

התובעים הגישו לבית המשפט רשימה מדויקת בצירוף אסמכתאות להוצאות שהוציאו על מנת להגיע לארץ.

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 2,994 ₪ שהינו החזר הוצאותיהם. כמו כן תשלם הנתבעת 1,500 ₪ לכל אחד מהתובעים פיצוי בגין הטרחה שנגרמה להם. עוד תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסכום של 300 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת. אם הסכומים לא ישולמו תוך 30 יום יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר

ניתן היום, כ"ח אב תש"ע, 08 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.